החלטה בתיק בש"פ 3281/04

1.        לבית משפט המחוזי בתל-אביב הוגש כתב אישום בו הואשם המשיב בעבירות אינוס, נסיון אינוס ומעשה מגונה בכח. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד לסיום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט כבוב) לא נעתר לבקשה. בית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה, אך קבע כי יש לשחרר את המשיב למעצר בית בבית אמו; עם זאת התיר למשיב לצאת מבית אמו בלוויה ופיקוחה לצורך עיסוקיו השונים, הכל על פי דיווח שיימסר לפרקליטות 24 שעות לפני כל יציאה. כן נקבעו ערבויות שונות, הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ ונאסר על המשיב ליצור כל קשר עם המתלוננת.

3.        המדינה עוררת בפני על החלטת השחרור.

4.        עיינתי אף אני בחומר הראיות וקביעתה של הערכאה הראשונה לפיה ישנן ראיות לכאורה מקובלת עלי. האירוע נשוא האישום ארע בבוקר יום השבת, ה-24.3.2004 במסיבת "אפטר פארטי" במועדון בנמל תל-אביב. המשיב והמתלוננת רקדו יחד ברחבה, התחבקו והתנשקו. על פי הודעת המתלוננת בשלב מסויים תפס אותה המשיב ביד ימין בחוזקה וסחב אותה לשירותים. שם, למרות התנגדותה הבלתי פוסקת עשה בה את המעשים המתוארים בכתב האישום. הודעתה של המתלוננת היא ראיה לכאורה; יש לה חיזוקים הן בסימנים פיזיים שהיו על גופה והן בעדות אחרת. גרסת המשיב לעומת זאת נעה מהכחשה טוטלית של אירוע עם המתלוננת, להודיה (חלקית) במעשים מיניים בשירותים תוך טענה שמה שנעשה - נעשה בהסכמה. בנסיבות אלה גרסת המתלוננת מהווה, כאמור, ראיה לכאורה, ואין היא מכורסמת על ידי גרסתו של המשיב. לעובדה שלא המתלוננת יזמה את התלונה אלא ידיד שלה אין משמעות בנסיבות העניין.

5.        השאלה המרכזית השנויה במחלוקת היא איפוא השאלה אם קיימת עילת מעצר ואם כן - האם היה מקום לשחרר את המשיב בערובה, כפי שהורתה הערכאה הראשונה.

6.        הכל מסכימים למובן מאליו כי לעובדת היותו של המשיב "ידוען" לא צריכה להיות השפעה, לכאן או לכאן, על שאלת מעצרו או שחרורו. המאשימה טענה, בין השאר כי בית המשפט קמא לא הבהיר מדוע העובדה שהמשיב הוא, בלשון בית המשפט "דמות ידועה ומוכרת" מכרסמת במסוכנותו. איני סבורה שהיה מקום לייחס בערר לערכאה הראשונה קביעה ולפיה היות המשיב "דמות ידועה ומוכרת" מפחיתה את מסוכנותו. הדברים הובאו כציון עובדה. אגב, הוגשה לי החלטה אחרת של כב' השופט כבוב, בה שחרר, בנסיבות דומות מי שאינו ידוען.

7.        העבירה בה מואשם המשיב מקימה חזקת מסוכנות. חזקת המסוכנות מתחזקת במידה מסויימת על ידי הרשעה קודמת, ישנה למדי, בעבירת אלימות, ועל ידי מזכר מסויים המצוי בתיק החקירה. מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין סכנה להישנות מעשים דומים מבוססת, במידה רבה על כך שהמשיב היה, לדברי הערכאה הראשונה, ככל הנראה שתוי בעת הארועים ומעשיו מעידים עליו כי נהג בחוסר שיקול דעת מוחלט. המשיב העיד על עצמו באחת מגרסאותיו כי היה "סוטול". עוד ציין בית המשפט כי נסיבות ביצוע העבירה אינן כה חמורות עד אשר לא ניתן לומר שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שימוש בחלופת מעצר. שתי הנמקות אלה אינן עומדות לדעתי במבחן הביקורת.

8.        אשר להיות המשיב "סוטול" (כלשונו), זוהי דווקא נסיבה לחומרה המעידה על חשש לחוסר שליטה עצמית במקום שאדם חייב לשלוט בעצמו וביצריו. אשר לנסיבות העבירה - לאחר שעיינתי בעדות המתלוננת, אין אני שותפה לדעה כי אין הן כה חמורות.

9.        יפים לעניינו, ככפפה ליד, דברים שרשמה השופטת ביניש בבש"פ 7497/03 גואטה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם):

"לאחר שעיינתי בבקשת העורר ובחומר שהונח לפניי, הגעתי למסקנה כי אין בנסיבותיו האישיות של העורר, גילו הצעיר ועברו הנקי כשאלו נשקלים אל מול נסיבות העבירה המיוחסות לו, כדי להבטיח כי ניתן למנוע את מסוכנותו על דרך של חלופה למעצר. העבירה המיוחסת לעורר ונסיבותיה מלמדת על מסוכנותו. על-אף שתחילתה של ההתרחשות המתוארות בכתב האישום נראית כמפגש תמים בין שני צעירים, הרי שסופה במעשה אלים ביותר, מבזה ומשפיל. בית משפט זה, כבר הביע עמדתו בעבר, כי עבירת האינוס כשלעצמה היא מעשה אלימות המקים עילת מעצר, והיא מן העבירות החמורות אשר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק לגביהן בחלופת מעצר (ראו לדוגמא: בש"פ 4543/94 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2092/95 טלקר נ' מדינת ישראל(לא פורסם); בש"פ 2846/96 מדינת ישראל נ' גטניו (לא פורסם); בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן כאלה בענייננו. אדם הנוטל לעצמו חירות לכפות על נערה לקיים עמו יחסי מין ולבצע בה מעשה אינוס ומעשה סדום בעל כורחה, וחרף התנגדותה הנחרצת כשהוא מתעלם מבכייה ומתחנוניה, מקים כנגדו חזקה שהוא מסוכן לציבור. נוכח מסוכנות זו, אין בחלופה כדי למלא אחר מטרת המעצר ולהבטיח את הציבור בכלל ואת המתלוננת בפרט מפני העורר.

זאת ועוד, כפי שכבר קבע בית משפט זה, בעבירות אינוס מהסוג בו מואשם העורר, קיים סיכון טבוע כי אם ישתחרר ממעצרו מי שמיוחסים לו המעשים הנטענים בכתב האישום, תהיה המתלוננת נתונה ללחץ נפשי ולחרדות, ותחוש כי נותרה ללא הגנה (ראו למשל ההחלטה בבש"פ 1353/98 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו, ובשלב בו טרם העידה המתלוננת במשפטו של העורר, עלולה היא להיחשף להשפעתו מרגע שחרורו לחלופת מעצר. מה גם שהמתלוננת מסרה בהודעתה במשטרה כי היא פוחדת מהעורר והיא כיום אף פוחדת לצאת לרחוב. בנסיבות אלה גם מתקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של העורר לחלופה, ישפיע על האפשרות להעיד את המתלוננת וישבש את הליכי המשפט".

10.      מחומר הראיות בתיק זה עולה חששה של המתלוננת מהמשיב. אני סבורה שלפחות עד לאחר עדותה של המתלוננת, אין מקום לשחרר את המשיב. גם לאחר מכן אין לשחררו בלא בדיקה האם הוא סובל מהתמכרות זו או אחרת, דבר שניתן לעשותו בדרך של תסקיר מעצר. אם תועלה, בשלב הנכון בקשה מתאימה, יפעל בית המשפט כחכמתו. נראה לכאורה אחרי עיון בחומר הראיות כי מדובר במשפט שיכול להיות קצר אם לא יסבכוהו שלא לצורך.

11.      סוף דבר: אני מקבלת את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

           ניתנה היום,‏‏‏‏‏י"א ניסן, תשס"ד (2.4.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: